ונצעק

 

הקולות הפנימיים שמתנגדים לתשוקתנו לצאת ממצרים וגורמים לנו להשתיק את הצעקה הגדולה, הם חזקים ומתוחכמים:

"יהיה בסדר".

"זה לא ממש כואב – זה לא נורא כואב".

"אני יכולה להסתדר עם זה".

"יכול להיות יותר גרוע".

"לא מגיע לי יותר".

"זה הגורל שלי לסבול".

"אלה החיים".

 
   
מה התירוץ שלך? עד מתי תחכה, עד מתי תחכי? נקודת המפנה בהגדה בין עבדות לחרות סבה על ציר אחד - "ונצעק". מיד אחרי הצעקה מתחיל תהליך הגאולה: "וישמע ה', וירא ה', וידע אלוהים... ויוציאנו ה' ממצרים!". זהו סודו הגדול של הריפוי הרוחני: אמנם אין הוא נובע מתוכנו אלא מגיע אלינו בחסדי האלוהים, אבל כדי שנוכל לקלוט את החסד האלוהי אנחנו חייבים לעשות משהו – לצעוק!
האהבה האלוהית מבקשת להתבטא בחיינו, אבל יהירותנו, פחדינו, גאוותנו ובורותנו חוסמים את זרם האהבה. בואו נוותר על יהירותנו ונצעק! בואו נתגבר על פחדינו ונצעק! בואו נבלע את גאוותנו ונצעק! בואו נשבור את כלא בערותנו ונצעק! בואו נודה שאין בידינו הכוח להוציא את עצמנו ממצרים, שרק בעזרת כוח גדול מאתנו נוכל להיגאל.
 
   



 

ד"ר מיכאל קגן, מתוך ספרו: בין אי-סדר לסדר- חווייה הוליסטית לליל הסדר.




Back to Top  |  Site Map    NavaTehila@gmail.com  |  אור סנדרוביץ', רכזת, 054-5621174