סיבוב ההופעות שלנו בארה"ב הכל התחיל בהזמנה לחתונה.
חברנו אילן גלייזר (שהיה המתופף הראשי בנאוה תהילה בשנת לימודיו בישראל) פגש את לסלי בחירת ליבו והעניינים התגלגלו במהירות. בעצם אף אחד לא הופתע ממש כשהוא בישר על גבי הפייסבוק את האירוסין. במייל שכתב לנו זרק אילן משהו על כמה היה נחמד אילו יכולנו לבוא לנגן בחתונה.כמובן שכראוי לזוג סטונדטים צעירים לרבנות,כסף לא היה להם בשפע ועל כן הרעיון נשאר בגדר רעיון, עד ש...מספר ימים אחר כך אמרתי לדפנה – "אולי ניסע לחתונה ונשלב אותה עם מסע קטן של הופעות שיכסו את כרטיסי הטיסה?"
זה לקח עוד כמה שבועות עד שכתבנו את המיילים הראשונים, והפלא ופלא, תוך כמה שעות קיבלנו הזמנות לשתי שבתות בקהילות
רפורמיות של תומכי נאוה תהילה נלהבים, לבוא ולהוביל קבלות שבת פלוס תכנית מוזיקלית במוצאי שבת, וקיבלנו איתות ראשון שכנראה שהשמיים לצידנו.
החלטנו ליצור תכנית מוזיקלית ששמה "בין החושך לאור", תכנית מיוחדת לזמן החשוך במיוחד שלפני חנוכה וכריסמס, ושילבנו בה שירים וניגונים בעברית ובאנגלית שקשורים באור וחושך ובמעברים ביניהם, מסע הדרגתי מן החשוך אל המואר.
מבחינה כרונולוגית זה גם התאים, כי התחלנו שבועיים לפני נר ראשון של חנוכה, כך שהטור שלנו התנהל אף הוא מן החושך אל עבר האור.נוספו עוד הזמנות והשבועיים שהקצבנו התמלאו במהירות.
ב6 לדצמבר המראנו בשעת חצות אל תוך שמי הלילה החשוכים והתחלנו את המסע שלנו אל עבר האור...
הגענו לוושינגטון שם היה לנו יום וחצי של נחיתה ומנוחה ו...קדימה לעבודה! קבלת שבת ראשונה עם החזנית ליסה לווין בקהילת טמפל שלום בוושינגטון.
במוצאי שבת נסענו למרכז ריטריטים בטבע לעשות תוכנית עם בני הנוער של הקהילה. ביום ראשון בשעה שש וחצי בבוקר כבר היינו בדרך לפילדלפיה לחתונה. כל היום היינו בחתונה המדהימה הזאת שערכה הרב מרשה פרגר מקהילת בני אור בפילדלפיה וראש בית המדרש לרבנות של ההתחדשות היהודית. על הבמה היינו אנחנו ועוד ים של מוסיקאים כולם חברים של הזוג הטרי, והיה שמח... מאוד שמח...
מהחתונה נסענו היישר לשדה התעופה לתפוס מטוס לפיטסבורג. הלכנו לישון בפיטסבורג ולמחרת הופענו שם בערב בקהילת רודף שלום בבית כנסת ענק.
למחרת בבוקר שוב לשדה התעופה,הפעם לפלורידה (כן כן גם אנחנו מתכננים לפרוש יום אחד, מה חשבתם), שם אירחו אותנו בבית חוף יפה מאוד על המים, ולמחרת הופענו מול קבוצה של יהודים חובבי מדיטציה בשם IJKL. החלק של פלורידה היה כמובן החלק היותר חמים של המסע שלנו, אם כי אי אפשר להגיד שהיה חם, אבל בכל זאת אלה היו יומיים הכרחיים לאגור קצת שמש, כי למחרת כבר המראנו חזרה לצפון הקר, לנורת`האמפטון במסצ`וסטס. שם עשינו שבת בקהילת "בית אהבה" המקסימה עם הרב ריקי, תומכת ותיקה של נאוה תהילה.
ביום ראשון עלינו על אוטובוס לבוסטון, ובשני בערב פגשנו כמה חברים ותיקים, סטודנטים לרבנות מן המכללה העברית בבוסטון שהיו חברי קהילה פעילים בירושלים בשנה שעברה, מה שיזכר כאחד הערבים החזקים ביותר של המסע.
למחרת בבוקר כלאחר כבוד עלינו על אוטובוס למנהטן שאיחר בשעה שלמה, כך שקפצנו על המונית הראשונה שראינו ומיהרנו לניו ג`רסי לבית האבות שם חיכו לנו להדלקת הנרות... איחרנו בחצי שעה אבל היה נפלא בכל זאת, דפנה הקימה אנשים מכיסאות גלגלים והרקידה אותם במעגלים בעוד אני מנגן בגיטרה בכל כוחי ושר את "עושה שלום" המפורסם שלנו.
למחרת הופעה אחרונה בקהילה של אילן חברנו המאושר שזה עתה התחתן, מסיבת חנוכה נר שני, וביום חמישי בצהריים מצאנו את עצמנו בשדה התעופה של ניוארק נפרדים לשלום, דפנה ממשיכה לחופשה משפחתית ואני חוזר לארץ, שנינו עייפים ותשושים אך שמחים שהשם זימן לנו את האפשרות לשיר ולנגן, לשבח ולהלל והכי חשוב, לשמח לבבות בכל כך הרבה מקומות בזמן כל כך קצר.
טוב לחזור לירושלים אחרי כל זה ולהרגיש שאין, אין כמו הבית...
