דף הבית >> ספרים >> תורות של הבעל שם טוב >> בכל האופנים >> בכל האופנים - מקורות

 

מקורות לתורה בכל האופנים

מראי מקום

צוואת הריב"ש, ד"ב, ע"א -מלוקט בספר בעש"ט, בראשית קי"ד

ליקוטים יקרים ד"ד ע:"ב מלוקט בספר בעש"ט, בראשית קט
מקורות לעיון
 
בראשית רבה (וילנא) פרשה מד ד"ה א אחר הדברים
 
אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר וגו' (תהלים יח)   האל תמים דרכו אמרת ה' צרופה מגן הוא לכל החוסים בו אם דרכיו תמימים הוא על אחת כמה וכמה, 
רב אמר לא נתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות, וכי מה איכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצואר, או מי ששוחט מן העורף, הוי לא נתנו המצות אלא לצרף   בהם   את   הבריות  
       
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת שמיני סימן ז
 
ילמדנו רבינו כמה בהמות טהורות יש בעולם, כך שנו רבותינו עשר בהמות הן, איל וצבי ויחמור אקו ודישון ותאו וזמר, ושור שה כשבים ושה עזים, יותר מאלה אין בעולם, אמר הקב"ה לישראל הזהרו עצמכם שלא לשקץ את עצמכם בבהמה טמאה ובשרץ טמא, כך אמר דוד האל תמים דרכו אמרת ה' צרופה (תהלים יח) , בשביל לצרף בריותיו, א"ל רבי מה אכפת להקדוש ברוך הוא שיאכלו ישראל בלא שחיטה שיהא ישראל נוחר ואוכל ושוחט מן הצואר מן הירך תדע שלא נצטוה השחיטה הזו אלא כדי לצרף את ישראל כי לעתיד לבא עושה סעודה לצדיקים מן הבהמה ולויתן ואין שם שחיטה 
 
רמב"ן דברים פרק כב פסוק ו
 
  אין התועלת במצות להקב"ה בעצמו יתעלה, אבל התועלת באדם עצמו למנוע ממנו נזק או אמונה רעה או מדה מגונה, או לזכור הנסים ונפלאות הבורא יתברך ולדעת את השם. וזהו "לצרף בהן", שיהיו ככסף צרוף, כי הצורף הכסף אין מעשהו בלא טעם, אבל להוציא ממנו כל סיג, וכן המצות להוציא מלבנו כל אמונה רעה ולהודיענו האמת ולזוכרו תמיד:
ולשון זו האגדה עצמה הוזכרה בילמדנו (תנחומא שמיני ח)   בפרשת זאת החיה, וכי מה איכפת לו להקב"ה בין שוחט בהמה ואוכל או נוחר ואוכל כלום אתה מועילו או כלום אתה מזיקו, או מה איכפת לו בין אוכל טהורות או אוכל טמאות, אם חכמת חכמת לך (משלי ט יב) , הא לא נתנו המצות אלא לצרף את הבריות, שנאמר   (תהלים יב ז)   אמרות ה' אמרות טהורות, ונאמר כל אמרת אלוה צרופה, למה, שיהא מגין עליך. הנה מפורש בכאן שלא באו לומר אלא שאין התועלת אליו יתעלה שיצטרך לאורה כמחושב מן המנורה, ושיצטרך למאכל הקרבנות וריח הקטרת, כנראה מפשוטיהם. ואפילו הזכר לנפלאותיו שעשה שצוה לעשות לזכר ליציאת מצרים ומעשה בראשית, אין התועלת לו, רק שנדע אנחנו האמת ונזכה בו עד שנהיה ראויים להיות מגן עלינו, כי כבודנו וספרנו בנפלאותיו מאפס ותוהו נחשבו לו:

רבינו בחיי דברים פרק ח - רבי בחיי בן אשר אבן חלוה  1255-1340

..וברכת  את  ה'  אלהיך.   וע"ד  הפשט אומר תחלה כי הברכות אינן צורךגבוה אלא צורך הדיוטכי כיון שהוא יתברךמקור  הברכה  וכל  הברכות  הן  משתלשלות  ממנו  כל  הנמצאים  המברכים אותו אין כלברכותיהם  כדאי לו כי הוא הנמצא הקדמון שהמציא הנמצאים כלם ומציאותם אינה אלאמציאותו  ומציאותו  תספיק  בעצמו  לא  יצטרך  לזולתו,   וא"כ אם יברכוהו כל היוםוכל הלילה מה יתרבה
וע"ד  קבלה  וברכת אתה',  אין הברכהצורך הדיוטבלבד וגם אינה הודאהבלבד אבל הוא לשון תוספת ורבוי מלשון (שמות כג) וברך את לחמך ואת מימיך:
 
ספר עבודת הקודש לר' מאיר אבן גבאי חלק ב פרק א - מגדולי המקובלים במאה השש עשרה

כבר כתבתי בפתיחת ספר זה, כי העבודה צורך גבוה לא צורך הדיוט בלבד, והוכחתי כן, מרמזי הרבה מקראות ומדברי רז"ל עם שהיא קבלה ביד בעלי העבודה איש מפי איש שהדבר כן, ולזה היה כח וחיל ביד החסידים ואנשי מעשה להמשיך הרצון מהעליונים אל התחתונים בעבודתם ובמעשיהם הטובים, והוא עשיית הטוב והישר בעיני יי', כי הנה העליונים יתעוררו בהתעוררות התחתונים, ולכן החסיד העובד על הכוונה הראויה כאלו עוזר את השם המיוחד בפעולתו, וכמו שכתוב רוכב שמים בעזרך:
ואמרו במדרשו של רבי נחוניא בן הקנה בזה הלשון, ובמה מתחסד עם קונו בתלמוד תורה, שכל הלומד תורה גומל חסד לקונו, דכתיב רוכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים, הוי אומר כשאדם לומד תורה לשמה אז אתה עוזר לי, ואני רוכב שמים ואז בגאותו שחקים עד כאן:

אברהם יצחק גרין על אברהם יהושע השל  - 1907-1972
 
שלישית, הרעיון היסודי בספר "עבודת הקודש" לאבן גבאי, שהוזכר לעיל, הוא שהמצוות הן "צורך גבוה". הוא מתווכח בחריפות עם הרמב"ם, אשר טען כי המצוות נועדו לתכלית האדםוכי אין להן כל השפעה על אלוהים. רעיון זה, אשר השל התחקה על שורשיו אצל הרמב"ן ואףאצל רבי עקיבא, תשתיתי למחשבתו. "אלוהים מבקש את האדם" הוא כמעט תרגום של "מצוות צורך גבוה"!
השל למד את חשיבותן ומהותן המסתורית של המצוות מן העולם החסידי. הוא המשיך את הגישה החסידית, אך תוך שינוי משמעותי ביותר. כאשר אדמורי"ם חסידיים דיברו על סודות המצוות, "רזין עילאין", הם התייחסו בדרך כלל למצוות שבין אדם למקום כתקיעת שופר, נענועי לולב, או טבילה במקווה. כל אלו צריכים להיעשות לשם שמים, לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה. עתה אמר השל בדיוק את אותו הדבר - אך הוא העמיד את המצוות שבין אדם לחברו בשורה הראשונה. אלוהים זקוק לקיום מצוותיך - לתת לרעב לחמו, לדאוג לעני,לתמוך ביתום ובאלמנה. להשל, מעשים אלו היוו את תמצית המצוות. במהלך זה, מילט השל את הרעיון של "מצווה צורך גבוה" מן המיסטיקאים והשיבו למקורו, למי שלפי אמונתו היה בעליו הראשון - תורתן של נביאי ישראל.
(פורסם במקור ראשון )
Back to Top  |  Site Map    NavaTehila@gmail.com  |  אור סנדרוביץ', רכזת, 054-5621174